אחד הדברים החביבים עלי ביותר הוא להיכנס למטבחים של אנשים שאני לא מכירה. זה נשמע קצת הזוי, אך אחד הדברים שמרתקים אותי מלבד אוכל הוא איך אנשים שונים מתייחסים לאוכל ויותר מכך, איך הם מתייחסים למטבחים הפרטיים שלהם בבית. מטבחים של אנשים, משקפים כמו מראה את החיים שלהם, ומכיוון שאוכל מניע אותנו והוא מרכז חשוב בחיי השיגרה שלנו, המטבחים שאנו בוחרים לבשל בהם או להכין בהם את האוכל משקפים אותנו בצורה מדהימה.
בכל פעם שאני מגיעה לבתים חדשים אני מסתקרנת להציץ ולראות את המטבח של הבית. הצצה על המטבח אומרת המון דברים שקשה להסתיר. ולאחר שהצצתי בהמון מטבחים כבר גיבשתי מספר קווים כללים לבחינת המטבחים וללמידה על המשפחה שמשתמשת במטבח הזה.
מבט אחד על מטבח שאני לא מכירה וכבר ניתן ללמוד ממנו האם נהוג לבשל בבית ולאפות, ולא רק מהצצה על המכשירים והציוד שיש במטבח, כי יכול להיות ציוד שעומד ללא מעש, אבל ניתן לבחון בקלות ולזהות מטבח פעיל ומטבח שאינו פעיל.
מעניין גם לראות מי הוא האדון במטבח. האם זו האמא, הסבתא, או הגבר בבית, אחד הילדים.
אני נזכרת במטבחים בקיבוץ, שם עבדתי לא מעט בתקופות שחייתי בקיבוץ. מטבחים גדולים ותעשייתים עם ציוד גדול מתכתי וכבד. כולו אפור ומשעמם להפליא בעיצובו. גם העגלות המתכתיות משוות לו כבדות נוספת ורק הריבועים מהפלסטיק הצבעוניים שברו את הכבדות במטבחים הקיבוציים האלו. אך גם שם ניתן היה לראות נגיעות של אותם האנשים שעבדו במטבחים. ואפילו במטבח האפור הזה ראו אופי מסויים ונגיעות קטנות ומעוצבות שהיוו עקבות של אותם האנשים האחראים במטבחים התעשייתים והגדולים הללו.
האהבה שלי למטבחים ולאוכל והאהבה שלי לעיצוב ויצירה דחפה אותי קדימה מעבר לבחינת מטבחים אצל אנשים שאני לא מכירה והחלטתי ללמוד עיצוב מטבחים. כנראה שזה היעוד שלי, ממילא אני מעצבת אינסוף מטבחים בראשי, לומדת וחוקרת על מטבחים כל כך הרבה בכל יום רק מהסתכלות והתבונננות סביבי.
הרעיון של ללכת ללמוד עיצוב מטבחים חלף בראשי והצית אצלי את האנדרנלין שעלה בבת אחת. זה הרי בדיוק המקצוע שמתאים לי ואני אוכל לתת כל כך הרבה לעולם ולעצמי דרך בריאה של מטבח. כי מטבח הוא לא סתם חדר בבית, הוא לב הבית מרכז העצבים שם מתבשל האוכל , משם מגיע המזון לחיים שצומחים בבית וזה כנראה המקום בשבילי.
